שביל התחיה | סמרט היילו








׳שביל התחיה׳ הוא מופע מחול שנוצר ע״י לילך פנינה ליבנה ודור ליבנה - אח ואחות, המספר את סיפורו האישי של דור ליבנה, מכור נקי מסמים; על התמכרותו לסמים קשים ועל תהליך הגמילה וההחלמה שלו.

המופע משלב מחול ויצירות טקסטואליות מתוך ספר השירה שכתב דור ליבנה בשנים האחרונות בתהליך הגמילה שלו. האח׊׉ ליבנה מוזג׊׉ אל הבמה יחד עם עוד ארבע׌ רקדנ׊׉ את המקומות החשוכים בהם היה דור לפני הגמילה, תוך כדי ואחרי: המקומות הפיזיים, הריגשיים והמחשבתיים.


שביל התחייה
שביל התחייה, יוצר׊׉: דור ליבנה ולילך פנינה ליבנה, צילום: טל מיכאל הרינג

זהו מפגש בין-אנושי מונגש באמצעות יצירה אומנותית, שמאפשרת לצופ׊׉ לחזות בעבר מלא בכאב ואתגרים המצליב מבט עם חלומות העתיד: חלומות המובילים להגשמה של הווה מלא בחיוּת, אמונה, ויכולת להפוך את המפגש שלנו בחיים עם קשיים למגרש אימון בו אנחנו יכול׊׉ לפגוש את האינסוף שאנחנו, לפגוש את הטוב האינסופי שיש לעולם להציע לנו, ולהפוך הכל לכלים התפתחותיים שמקרבים אותנו לעצמנו ולאמונה כדרך חיים. כל זה עולה מהמרחב הפיזי שנקרא ׳הגוף האנושי׳, המאפשר לחיות את החיים במודעות רגשית, מחשבתית ותודעתית, ליצור מתוך זה ולתת לקהל צופ׊׉ לקחת חלק במסע חיים דרך האומנות והבמה.


אחד מן הקסמים העוצמתיים ביותר של היצירה הזו הוא האופן בו היא מצליחה להעביר סיפור כל כך מאתגר, המוחזק בעוגן בימתי איתן ויציב, בצורה שאיפשרה לי להתחבר לסיפור חיים מאתגר וכואב.

המופע שילב באופן מדויק מעברים בין רגעי שקט בהם שלטו המילים והטקסטים לבין רגעים של מוזיקה ותנועה כוריאוגרפית הנעה בחלל:


על הרגעים של השקט והמילים

רגעים של שקט המוחזק במילים של דור, שנשפכו על הבמה לאוזני הקהל מתוך ספר השירה שלו, היו כמו פתיתי זהב שהזמינו אותי להיחשף לעומק הנשמה של האדם שהוא: לעומק האתגרים, הפחדים, הנסיונות, האמונה הבלתי פוסקת שיש בליבו, התפילות שלו, ההודיה שלו לעולם על ההווה ועל מי שהוא היום. רגעים שאפשרו לי להתחבר לכאב של עצמי דרך כאב של האחר - להיזכר בהם, לבכות אותם, לחבק אותם, להודות עליהם.


שביל התחיה
שביל התחייה, יוצר׊׉: דור ליבנה ולילך פנינה ליבנה, צילום: ארלה הצמצם הבוער

על הרגעים של המוזיקה והתנועה

רגעי מוזיקה ותנועה ששיחררו הכל, ניקו וטיהרו את החלל ממשקלן של מצבורי המילים המדברות את החוויות הקשות שצבר דור לאורך שנות התמכרותו. החלקים התנועתיים יחד עם בחירת המוזיקה המדויקת אפשרו לי לחוות את המילים בצורה ויזואלית, כמו היה הריקוד עצמו המתורגמן התנועתי של המילים הכתובות המלוות את האוזן לאורך כל היצירה. אלו היו רגעים קסומים שהזמינו אותי לעבור דרך העצב והכאב, אל תוך רצון של הגוף לזוז ולפרוק את החוויה, עד שאגיע לשמחה ושלווה. רגעים שאיפשרו לנשום את הקושי בסיפור של היצירה, והקושי בסיפורים האישיים שעלו לי בתור צופה, לנשום איתם קבלה וחמלה ולעבור הלאה אל הלמידה שהקושי מביא איתו.



איפה זה תפס אותי

ביצירה מאפשר דור, כיום מכור נקי מסמים, לפגוש סיפור ואמת שמוכרים לכולנו, אך לרוב פוגשים אותנו - אם בכלל, ממקום רחוק ומנוכר. אפילו אני, בעצמי אחות של מכורה לאלכוהול וסמים, מעולם לא התקרבתי לנושא כל כך מקרוב: לשאול, לשמוע על האתגרים והכאב של מכורים ועל החיים שלהם דרך העיניים שלהם. היצירה איפשרה לי לראות את אחותי בפרט ומכור׊׉ בכלל ממקום בטוח, מאזן ולא שיפוטי, להזדהות ולהצליח לחבר כאבים ואתגרים בחיים שלי לכאבים ואתגרים בחיים שלה׋.

להבין שכולנו בנ׊׍ אנוש עם נשמה בחיפוש אחר ריפוי;

כל אחד ואחת,

בדרך שלו,

בדרך שלה.

כמישהי שהנושא מדבר אליה ממקום כל כך קרוב בחיים, היצירה איפשרה לי לבכות את שכואב לי בנושא, ולהצליח למצוא אמפתיה וחמלה. הצלחתי לראות בתהליך של דור ולילך יחד אופטימיות עבור אחותי המכורה, לשחרר כעסים בנושא ולהבין שהכאב שלי בסיפור הוא לא האתגר היחיד. עברתי דרך המסע האישי שלי סביב ההתמכרות וסביב הקרבה הרגשית אל מכור׌ לסמים קשים ואלכוהול, ודרך המקום בתוכי של לסלוח למצב ולסלוח לתהליך החיים. הצפיה ביצירה ׳שביל התחיה׳ הצליחה להעביר אותי מסע במרחב הזמן - מהעבר הקשה אל ההווה המתוק מדבש. בסוף היצירה הרגשתי שיש מקום לפגוש בחופש ובאושר, לפגוש באפשרות לנשום את ההווה הנקי מסמים של היוצר.


מבין שלושת חלקי היצירה האלה לקחתי קרוב במיוחד לליבי, לרחמי ולמוחי את הסוף: סוף שמרגיש כמו שמש שנמסה בין האצבעות מרוב אושר. הסוף איפשר לי להרגיש שכל מה שקיים זה הווה שעושה חשק לשחות בו, ולהיות באינסוף הודיה על הקיים: הודיה על הזכות לקום בבוקר, לנשום, לבחור בחיים. להכיר בזכות הבחירה שהיקום נותן לנו בנ׊׍ האנוש לבחור באהבה עצמית, חמלה עצמית וריפוי עצמי עמוק. אפשרות לפגוש באמונה ודרכה לפגוש את הניסים שהיא מביאה לחיים שלנו, הניסים ששוטפים את הכאבים, האתגרים והפחדים בחיים. כמו לראות קקטוס מלא בקוצים מצמיח פריחה בצבעי הקשת בענן, כמו לשתות את הלימונדה הכי טעימה שאי פעם תשתו, עשויה מהלימונים החמוצים ביותר שמביאים לנו החיים.


תודה לכל הנוגע׊׉ בדבר היצירה:

הכוריאוגרפית - לילך פנינה ליבנה.

דור ליבנה - כותב הטקסטים וכותב המציאות המחודשת של החיים.

לרקדני׊׉ - מיצ'ירו שין, נועה קלר, חן חפץ, מאיה שוורץ.


לוח ההופעות ורכישת כרטיסים: https://eventbuzz.co.il/lp/event/shvilhathiya




סמרט היילו
צילום: יעל אילן

סמרט היילו

יוצרת עצמאית, עוסקת במחול, תיאטרון, כתיבה, הקמת קהילות צעירים וליווי בתהליכי התפתחות אישית. בעלת החנות האינטרנטית Blanca Art - קו עיצוב אפריקאי לנשים של ביגוד אקססוריז וכלי בית.