מערכת כתב-העת:
עריכה ראשית: חן עמרם
אוצרות והפקה: נגה אור ים
הפקה: הילֵא (הילה) רצון
עיצוב ובניית אתר: פאינה גאורגיש פייגין
בנייה וניהול האתר: שיר חכים
חברות בצוותי הקולקטיב: מיכל שומר, שיר ניומן, יעל שכנר, ארז עמית משה
תרגום לאנגלית: עמית מאיר
תרגום לערבית: אפנאן חלאילה
כתב העת הופק בסיוע מפעל הפיס
שהרי להשיב לעצמנו אינו עומד רק בבחינת ההשבה, אלא גם בבחינת תשובה. תשובה שאנחנו חייבות לעצמנו מהיום הראשון בו הרגשנו אחרות, מהלילה הראשון ששאלנו בעיניים פעורות - למה? בפעולת הניכוס מחדש אנחנו עונות, משיבות - כי ככה. כי ככה זה נכון לנו.
הגיליון שלפניכן מורכב מתשובות והשבות, ממחשבות על ניכוס ועל פעולות מרד של שפה ואמנות. כמו מחט הרקמה שחודרת בנחישות, פעם אחר פעם, את הבד בדרכה ליצור שלם, כמו אמן הדראג שמטשטש את הגבולות בין חלום למציאות, כמו שאנחנו, שבות, משיבות, עקב בצד אגודל, את כל מה שיכלנו ורצינו להיות.
כדי לנכס מילה יש לערוך בה שימוש תכוף ובכך לקודד מחדש את המטען הסמנטי שלה מחדש. אנחנו מקודדות מחדש מילים רק מעצם הבאתן אל שפתנו - מקודדות "מרחב בטוח", מקודדות "ברוכות הבאים", מבקשות לקודד מחדש את מה שנחשב "יפה" ו-"חשוב". כשאנו משיבות לעצמנו אנו כמו משיבות לאחיות שלנו, מרחיבות את הגבולות מבלי לבקש רשות, מכריזות, מכאן עד כאן - עכשיו אנחנו.
קריאה משיבה,
בוש
ניכוס מחדש הוא אחת מהפעולות הבסיסיות ביותר של קהילות מדוכאות. במבט על ההיסטוריה הקווירית והפמיניסטית, ניכר עד כמה הפעולה שלובה בדי.אנ.איי. של הקהילות שלנו. הרגע הזה בחייה של קהילה, אחרי ניסיונות אינסופיים להתאים, הגולם בשל ופורץ ממנו יצור פלאי כמעט, מכריז: זו אני. מה שהיה נראה נשי מידי, גברי מידי, מה שהיה נראה מוזר, חריג או מיני מידי - הכל אני. זה כמו לתפור כנפיים מכל מילות הגנאי ששמענו, זה כמו לגדול מכל פעם שהיה לנו צפוף מידי ונאלצנו להתקמט. התהליך הזה שבאמצעותו נשים יכול להשיב לעצמ מילים, ביטויים או חפצים ששימשו כנגד, הוא חלק חשוב מהמהות הקווירית. זו פעולה שטומנת בזהות את המשמעות הפוליטית שלה, ומתחייבת לקיום מלא של עצמה, גם אם במחיר של מאבק.
בכל זאת, משהו בתרגום הזה, "ניכוס", לא התיישב לנו בנוח. משהו במטען הסמנטי של המילה הרגיש לא מדויק. ניכוס מחדש נודע כתהליך המשפיע על השיח החברתי והפוליטי, אבל השיח הזה מורכב, קודם כל, מפרטים - האינדיבידואל שמבקש להשיב לעצמו את שנלקח ואת ששימש נגדו. קשה להסביר עד כמה חשוב להשיב לעצמנו, לא רק את מה שהיה, גם את כל מה שמעולם לא היה ובכל זאת חסר כל-כך.
