תקציר
האם ישנה מיניות נשית אחרת? במרחב-זמן מדומיין, חוצה גבולות בין חיים למוות ובין לרלרת לתיאוריה, שלוש פמיניסטיות אגדיות נפגשות לשיחה על מגבלות נושנות ועל אפשרויות חיים חלופיות וחדשות. כל אחת מחזיקה ברעיונות רדיקליים ובלתי מתפשרים משלה, אך השפה עדיין משותפת. כל אחת מספקת תשובה אחרת לשאלה, אך התשובות של חברותיה מעוררות בה משהו חדש.
על הדמויות
השמונה במרץ 2023, 20:30. באולם הכנסים הגדול של אוניברסיטת ניו-יורק מתקיים אירוע פמיניסטי חגיגי לציון סוף מגפת הקורונה. בדיוק נחתם החלק הראשון של האירוע, סדרת הרצאות של דוקטורנטיות מבטיחות בנושא "נשים בזמן המגפה, פמיניזם לאחר סיומה". בין ההרצאות שניתנו: 'אלימות כלפי נשים בזמן מגיפה וסגר', 'קריסה כלכלית כמנוע פטריארכלי ריאקציונרי' ו'נרדפות מדומיינת – מה בין טרפיות לטראמפיזם' שניתנה מפי אנדריאה לונג צ'ו.
זה זמן ארוחת הערב – דוכנים שונים מלאים באוכל טבעוני מגוון. קת'רין מקינון נשענת על הדוכן הצדדי ביותר, מדי פעם נועצת מזלג בצלחת אך בעיקר עסוקה בבחינת שאר הנוכחות באולם. מוניק ויטיג מגיחה מאחוריה כאילו משום מקום ומפתיעה אותה. קת'רין נבהלת ומשתעלת.
מוניק: שלום קת'רין! אוי, שלא תחנקי מהכרוב הזה.
קת'רין: מוניק! לא ידעתי שאת עוד איתנו...
מוניק: מה הכוונה איתנו?
קת'רין: כלומר, חשבתי שראיתי אותך הולכת. לא חשוב. מה שלומך? מה את חושבת על הכנס עד עכשיו? הרצאות מעניינות. בהחלט מבטיחות הבחורות הצעירות האלה.
מוניק: נו, מדכא כפליים. גם הנושא שהרגיש טחון עוד בשנה הראשונה למגפה המקוללת הזו, גם הן גורמות לך להבין כמה את זקנה כבר. גם כן "אורחות הכבוד", מי שם לב אלינו פה? אבל האמת שהן מבריקות ומגיע להן. אני רוצה להספיק לדבר עם כמה מהן לפני המסיבה, אין מצב שאני שורדת פה עד עשר. בואי נשב באיזה שולחן לאכול בנחת...
קת'רין: אני מתקשה לדמיין שתהיה מסיבה ואת לא תשתתפי בה. הנה צ'ו, האחרונה שדיברה. היו לה הבחנות יפות. אבל כל המעריצות הפוחזות כבר התנפלו עליה.
מקינון וויטיג מתיישבות, ובדיוק צ'ו מבחינה בהן וחיוך רחב כובש את פניה. היא מסיימת בנימוס את המינגלינג עם הסטודנטיות שסובבות אותה כאילו הבחינה בדוכן עם אוכל טעים במיוחד, ומתקרבת לשולחן.
אנדריאה: אומייגאד. כלומר, שלום. אני יכולה להצטרף אליכן?
מוניק: בטח, בואי שבי. נראה שאת צריכה הצלה מענן המעריצות.
אנדריאה: אני צריכה רגע להיות מעריצה בעצמי! זה כאילו שנים דמיינתי את עצמי מנהלת שיחה לוהטת עם כל אחת מכן אבל לא דמיינתי שזה יקרה עם שתיכן יחד. איזו זכות.
קת'רין: תודה, חמוד מצדך. בדיוק דיברנו על ההרצאה היפה שלך. אהבתי את הניתוח שנמנע מנחמת "עידן ביידן" המסוכנת, וגם את העקיצות על הגברת רולינג. אני לא מאמינה שזה מה שנהיה מהשם "פמיניזם רדיקלי", איזו בדיחה. ויפה שהגבת לזה דרך ניתוח ביקורתי ולא פוליטיקת זהויות בנאלית, מה שבוודאי כולן היו רוצות לשמוע ממך.
מוניק: קת'רין יקירתי, את לא מבינה בכלל מה נהיה מהקהילה שלנו בימינו. הן עסוקות רק בלאשרר כל היום אחת לשניה שהזהות שלהן תקפה.
קת'רין: אמנם אני סטרייטית, אבל לא חיה מתחת לסלע... אתן עושות מספיק רעש.
אנדריאה: האמת שנראה לי שהמגפה הזו היתה עוד מכה בדרך לחידלון הסופי של מה שגם ככה עשה הרבה יותר רעש בשיח מאשר שהוא באמת ייצג איזשהו פמיניזם בשטח. קצת כמו שאמרתי על הטרפיות כייצוג שווא של הפמיניזם הרדיקלי(1). אנחנו צריכות למנוע מהשטחיות הזו לאחוז בתודעה ובפעולה של התנועה הפמיניסטית. אבל אם כבר הודיתי בכך שניהלתי איתכן שיחות בראשי במהלך השנים, גם הייתי נזהרת מביטול של הצרכים האישיים שעומדים מאחורי שיח הזהויות הזה. למען האמת, גם אני פעם דיברתי וחשבתי בצורה הזו, כי זו הצורה היחידה שניתנה לי לנסח את עצמי אחרי שרוב החיים דחו ממני את האפשרות להיות משהו אחר. פרופסור ויטיג,
מוניק: די נו, קראי לי מוניק.
אנדריאה: מוניק, זה בסופו של דבר לא שונה כל-כך ממה שבעצמך כתבת על הצורך בסובייקט ההיסטורי כמרכיב חיוני לתודעה המעמדית(2). וכפי שהמרקסיזם אינו יכול למנוע מנשים לפתח תודעה מעמדית משלהן תחת הטענה שהן מפצלות את מאבק הפועלים(3), כך גם הפמיניזם אינו יכול לטעון כנגד זהויות מגדריות שונות שהוא מפצל את מאבק הנשים. אנחנו פשוט צריכות לשים דברים בהקשר.
מוניק: אני לא יודעת כמה ההקבלה הזו נכונה, אבל במובן של החזרת השיח לקרקע הערב הזה וההרצאה שלך בהחלט היו הצלחה.
אנדריאה: תודה רבה. אשמח לשמוע איפה את עוד חולקת עלי, אם תרצי לשתף.
ויטיג מלטפת-מגרדת את סנטרה, נראה שהיא מרכיבה בראשה משפט מחץ מדויק ומשכנע. מקינון מתפרצת.
קת'רין: תראי, אנדריאה, את מעלה פה מהאוב ויכוח נושן ביני לבין מוניק. קיים הבדל עמוק מאד בין הצבעה על צירי דיכוי שונים של המציאות הפטריארכלית והכלכלית, ופה אני מצטרפת לפרגונים, לבין התבוססות בפרקטלים אינסופיים של קטגוריות זהות. בסוף, מה שזה בהחלט לא עושה, זה להתנגד לאופן שבו המיניות מכתיבה את המגדר שלנו. זה רק לפנות עבורה נתיבים חדשים כאילו הפטריארכיה זה משהו לשחק איתו.
מוניק: אל תתחילי איתי.
קת'רין: נו, את שמעת את זה כבר מאה פעם. תנשמי. אני לא חושבת שלעשות בוצ'-פם,
מוניק: מה הקשר בוצ'-פם? נראה לך הן בכלל יודעות מה זה?
אנדריאה: אני לא בטוחה כבר מי זה "הן" אבל בטח שאני יודעת מה זה.
קת'רין: רגע. אני לא חושבת שלעשות בוצ'-פם... או BDSM, או מה שאתן לא עושות היום עם דראג קווירי וקוספליי של דמויות אנימה...
אנדריאה: אאוץ'!
קת'רין: נו, אני לא באה לרדת על זה. אני כמובן לא מתנגדת עקרונית. אבל אין בזה שום דבר מהפכני. כל עוד אנחנו יושבות פה בכנס ומדברות על החיים הנוראיים של נשים תחת הפטריארכיה, על אלימות מגדרית ומינית, על מציאות קפיטליסטית בלתי נסבלת, מה זה שייך? עוד ועוד ווריאציות, אבל המיניות נותרת בסיס למה שמבנה את המגדר שלכן – מה שמענג אתכן מעצב את העצמי שלכן(4).
ויטיג קמה וניגשת לדוכן הקינוחים. שתיקה. צ'ו פונה לטלפון שלה, מקינון חוזרת לבחון את שאר הנוכחות באולם ומדי פעם נועצת מזלג בפריט מהצלחת. כעבור כשתי דקות ויטיג חוזרת.
מוניק: תגידי לי אנדריאה, בתור בת הבית כאן, לא הספיקה לכם הפיצ?ה עכשיו גנבתם מאתנו את הקרואסון ועשיתם ממנו גרסה ניו-יורקרית דלוחה?
אנדריאה: אני לא אחראית לדבר הזה, או לשיח הפרקטלים. אבל ממליצה על הגלידה.
מוניק: טוב, אחר כך. תקשיבי לי קת'רין. אם יש משהו שאני לעולם לא אבין זה איך את מעזה לשכב עם גברים ועוד לשבת פה ולהטיף לשתי לסביות על שכפול יחסי הכוחות איתם.
קת'רין: רגע אנדריאה, גם את לסבית?
מוניק: הנה, את כן חיה מתחת לסלע. אבל תקשיבי לי רגע כי אני בדיוק מנסה לא לצאת עלייך פה מול כולן. שתי פמיניסטיות רדיקליות זקנות שצועקות אחת על השניה זה אחלה שואו בשביל היוטיובים שלהן.
קת'רין: אפילו אני יודעת שאין דבר כזה יוטיובים, אבל אני מקשיבה לך יקירתי. רק אגיד קודם שאני לא פשוט "שוכבת" איתם, אלא גם מקיימת איתם יחסי אהבה, זה אפשרי גם בתוך מערך מיני דכאני(5). אני פשוט לא מספרת לעצמי שבכך אני מביאה את המהפכה. לכולנו יש את החטאים הקטנים שלנו.
אנדריאה: חטאים. זה העניין. זה מה שגרמת לי להרגיש.
קת'רין: סליחה מתוקה, אני נוטה להיות קשוחה כשאני נחרצת. לא התכוונתי לפגוע בך.
אנדריאה: לא, לא מה שאמרת קודם. זה היה מעליב, אבל ניחא, אני שומעת את זה משמרנים כל הזמן. אני מתכוונת לדברים שכתבת, שהכשילו אותי ברגעים הרבה יותר עדינים בחיים. נתת לנו כלים יקרים מפז כדי לנתח את העולם הדפוק הזה. אני התאהבתי בכלים האלה עוד כשחייתי כגבר(6), וזה עורר בי משהו. התשוקה שלי לנשים היתה כאילו בלתי-ראויה בתור גבר, ואמנם רוב הגברים נתקעים בשלב הזה של האשמה, אבל לי זה פתאום התיר לזהות את סובייקט התשוקה, שהוא אני, בתור משהו אחר. ואז, בדיוק שם, זה כן נתקע.
קת'רין: אני לא בטוחה למה את מתכוונת. אני לא אמרתי לך שום דבר על הזהות המגדרית שלך, ולא זכור לי טקסט שבו התנגדתי למאבק הטרנסי באיזשהו אופן.
אנדריאה: ל"זהות המגדרית" שלי, בדיוק. תביני, בשבילי לא מדובר בתיקוף או אישרור. גם לא מדובר בהגשמת המהפכה בגופי, סליחה מוניק. אבל בהחלט, כמו שאמרת, מה שמענג אותי מעצב את העצמי שלי. אצלכן – או שאין מוצא ומיניות נשית פשוט אינה אפשרית, או שהמוצא הכשר היחיד שמכונן סובייקט נכון הוא זה שנענה לכללי המהפכה. בסופו של דבר, שתיכן עוד מלאות אימה מפני מרדנותה של התשוקה(7). אתן מפחדות לציית לה לרגע, גם מחוץ לעולם המצוות של הפמיניזם הלסבי או לעולם החטאים של הפמיניזם הרדיקלי. שלא יהיה לה כח משל עצמה, חס וחלילה. שהיא לא תהיה חלק ממי שאתן, מהחיים שלכן, שלא ישאר בכן שום דבר כמוס ובלתי מוצדק. אבל מבעד לכל התיאוריה והשיח והפוליטיקה והפרקטיקה... האמת היא שמעולם לא הצלחתי להבחין בין הרצון שלי להיות עם נשים ובין הרצון להיות כמוהן(8).
מוניק: את מזכירה כאן את הקלאסיקה של התסביך הלסבי, או מה שבעינינו תמיד נתפש בתור הכח המפר שלו – טשטוש הגבולות בין הזדהות לבין משיכה.
אנדריאה: כן, במובן הזה אני אפילו יותר נאמנה מכן לאידיאלים. נטשתי לא רק את הגברים בחיי אלא גם את הגבר שהייתי בעצמי(9).
מוניק: חמודה, אין לזה דבר וחצי דבר עם האידיאלים שלי. אני התנגדתי לרומנטיזציה של המטריארכיה עוד לפני שהיית ביצית(10).
אנדריאה: בסדר, הגזמתי פה בשביל הבדיחה. אבל אם להמשיך רגע את העניין, אני חושבת שהזדהות זה נפלא, אבל גם היא לא צריכה להיהפך לאיזו הצדקה לאופן שבו המשיכה שלנו לנשים היא בעצם נכונה יותר מההטרוסקסואליות(11).
מוניק: זה שאת מזכירה את הקלאסיקה לא אומר שאת מצליחה לשחזר אותה. מה שתמיד ניסיתי להסביר, בניגוד לתסביכי המיניות של חברתי הותיקה כאן, הוא שהבעיה שלנו שוכנת מלכתחילה בקטגוריית האשה. איכשהו את לוקחת את העניין הלסבי ואיתו מצדיקה אישור מחדש של קטגוריית האשה. לא כביטול של הטרנסיות שלך, גם אני בסוף נותרת אשה ואני לא ג'נדר-קריטיקל או שטות כזו, אבל אני לא מבינה איך מה שאת אומרת שם דברים בהקשר, מעבר לתשוקות הפרטיות שלך. כיצד התודעה הנשית שלך שומרת על עצמה כתודעה מעמדית, שבסופו של דבר פועלת לביטול המעמד?(12)
קת'רין: אולי זה מה שאני מנסה לומר, שגם לי לא ברור מה העניין הפוליטי כאן מבחינתך. כולנו מכירות בחשיבות של האישי הוא הפוליטי, זה הבסיס של העלאת תודעה. החוויות שלנו הן התשתית לניתוח האמת, אבל הניתוח הזה לא יכול ליצור דרך התיאוריה איזה ממד מקביל למציאות שכולו מורכב ממצע של טקסטים עם נפשות שפועלות מולו עם שפה מוגדרת(13). מה בסוף אפשר לעשות עם זה?
לצ'ו נופל המזלג. היא מרימה אותו מהרצפה, נעמדת מעט מעל השולחן ומתקשה להגיע למזלג חדש שנמצא מולה.
אנדריאה: אולי צריך להעלות לי את התודעה, אבל אין לי כח(14).
מקינון מושיטה לה את המזלג. צ'ו מתישבת, נינוחה יותר.
מוניק: אני מבטיחה שנהיה נחמדות יותר מעכשיו. עם כל המרירות שלנו, באנו לכאן בשביל לפגוש נשים כמוך, לשוחח. כל הפוזה של "אורחות כבוד" היא בעיקר בשביל הכרזות וזה כבר מזמן לא מעניין את שתינו, וכמובן לא שילמו לנו שקל כדי לשבת כאן ולאכול אוכל אמריקאי מעליב. לפחות שילמו לך על ההרצאה?
אנדריאה: נראה לך? פוסט-קורונה. אין תקציבים, הם אומרים. העיקר שאדון פרופסור עם הקביעות שלו בא לתת מילות פתיחה ולומר כמה זה חשוב. אני צריכה לחכות שהוא ימות כדי שיפנה את הכסא, או לקבל כמה דולרים.
מקינון: גם אני אשמח לנסות להבין. הרי ברור שאנחנו לא ממש מחדשות לך, ניכר שאת זוכרת את הדברים שכתבנו לא פחות טוב מאתנו ואת בוודאי לא פחות חדה מאתנו בשעת ערב מאוחרת כזו.
אנדריאה: לא סתם דיברתי עם המארגנות ודאגתי שהערב הזה יסתיים במסיבה.
מוניק: את רוצה ללכת להתארגן?
אנדריאה: אה לא, תכף, אבל אני מנסה לענות לכן איכשהו. דיברתי עם המארגנות של הערב הזה והצגתי את זה כאילו זה תנאי מבחינתי. כמובן שהייתי באה בכל מקרה כדי לקבל במה להרצות ובוודאי כדי לפגוש את שתיכן, אבל היה לי חשוב להכניס קצת חיים לדבר הזה. סוף סוף הסיוט הזה נגמר. שנתיים של הסתגרות וריחוק ופחד לפגוע אחת בשניה מעצם המגע שלנו, והשעמום המחריד. אוי, השעמום. אני לא יודעת מה איתכן, אבל יותר משאני משתוקקת לתיאורטיזציה של המצב המחורבן שאנחנו חיות בו, אני משתוקקת למסיבה. לרקוד עם מישהי.
מוניק: אחלה. גם זה פמיניזם לסבי. ליצור לנו מרחבים ואפשרויות חלופיות.
אנדריאה: אבל בשביל מה ליצור אותם, מעבר למהפכנות? אני חושבת שזה קצת מקביל. הקורונה היא מצב נורא, רוב ההרצאות פה נגעו בזה. חולי, עוני, אלימות, מוות. אבל כחוויה יומיומית, כחוויה של איך חיות בתוך זה – החוויה המרכזית היא שעמום. גם אם נקרא לזה ניכור ודיכוי, מה שזה, איך שזה מופיע בחיים שלנו, זה שעמום. לא כדי להוריד משהו מהחומרה של זה, אלא כדי להבהיר את המוטיבציה שלנו לשינוי. כך, גם את המעבר המגדרי אני מעדיפה לנסח במונחים אסתטיים, כהחלטה שקיבלתי לא על מנת לאשש איזו זהות מגדרית שנולדתי עמה, אלא משום שאין דבר יותר מטומטם ומשעמם מאשר להיות גבר(15). אם השאלה שלכן היא מה אפשר לעשות עם זה, התשובה שלי היא שרק עם זה אפשר לחיות – ובשביל מה ליצור מרחבים ואפשרויות חלופיות, בשביל מה לנתח ולבקר את המציאות, בשביל מה להיות כלבות עקשניות כמו שלושתנו אם לא בשביל שנוכל לחיות כמו שצריך? כלומר, כמו שאנחנו רוצות?
קת'רין: זה חוזר לנקודת ההתחלה. כי מאז ומתמיד עיצבו עבורנו את השאלה הזו – מה אנחנו רוצות הוגדר מלכתחילה על-פי מה גברים רוצים(16). וזה בסדר לנקוט באיזושהי אסטרטגיה מול זה. יודעת מה? אפילו לייחס לזה חלק בשינוי. אבל זה בטח לא עולם ומלואו, המרחבים והאפשרויות החלופיות האלה, עוד אין לזה ערך מספק לולא חירות אמיתית(17).
אנדריאה: אוקיי, ומה בסוף אפשר לעשות עם זה? איפה אני יכולה להיות סוכנת שאינה רק נאבקת ומתנגדת, אלא גם כזו שמרגישה משהו? במילים שלך, אני רוצה לסרב לברירה הזו, לבחור גם בחירות וגם במין. אפילו לבחור בחירות דרך מין. כאן אני לגמרי חלוקה איתך קת'רין(18), אבל דווקא מתוך הבנה שגם רגשות אינם משהו שמתקיים מחוץ לשדה הנורמטיבי, איך דווקא מעצבות את הפוליטיקה שלנו כדי לפנות להן מקום? לאו דווקא כסכמות בלעדית, אבל כמוטיבציה לגיטימית. המין. ומבעד לכל זה, את לא רוצה משהו משום שבסוף תשיגי אותו באמצעות המאבק, אלא פשוט כי את רוצה אותו – ולכן את נאבקת עבורו(19). אבל עכשיו אני רוצה לסיים את האוכל כי דיברתי הרבה ואני לא רוצה לרקוד על בטן ריקה, מתנצלת על הנאום.
קת'רין: אל תתנצלי. זה מאד יפה, מה שאמרת. אני קצת עיפה מדי בשלב הזה בעצמי, וחושבת שאשאיר את במת הריקודים לכן. נפגש בתקווה בכנס הבא, או בשדה הקרב של המהפכה או משהו כזה. אם יש משהו שמוניק ואני למדנו לאורך השנים הוא שברגע האמת אנחנו מוצאות אחת את השניה באותו צד, בכל מערכה מחדש. אבל עם מסיבות אני לא מתעסקת וגם ככה כולן כאן לסביות.
אנדריאה: אל תשכחי דראגיסטיות וכאלה שעושות קוספליי אנימה.
קת'רין: ויקום המלפפון! תקשיבי, בכנס הבא, אם הם לא רוצים לשלם לך, תרימי טלפון. אני כבר אצלוב אותם והם יעדכנו אותך ששינו את דעתם. הנה המספר שלי. מוניק, איפה את ישנה? רוצה טרמפ? להתראות אנדריאה, שמחתי מאד להכיר.
מוניק: כן תתקדמי, אני תכף באה. אנדריאה, זה באמת מאד יפה, הדברים שאמרת. אולי בעינייך אנחנו פשוט תקועות מדי במציאות אחרת, שבה לתשוקות שלנו לא היה מקום לולא ההצדקות האלה. אני רוצה לעמוד בפיתוי ולא לפטור את עצמנו מהמחלוקת עם מכנה משותף זול, אבל בכל מקרה, אני שמחה שנשים נפלאות כמוך נוטלות מאתנו את שרביט ההובלה. אין ספק שאת עצמך סוג של הצדקה למהפכה. בתאבון חמודה.
תודה לד"ר תניא ציון-וולדקס, שבהנחייתה נכתב הטקסט הזה לראשונה, על ההזדמנות לחשוב ולכתוב אחרת
תמר בן דוד
פעילה פמיניסטית קווירית, בתה של אביטל רוקח ז"ל. בוגרת תואר ראשון בפילוסופיה והגות יהודית, תלמידת מוסמך בתכנית ללימודי תרבות וחוקרת אלימות מגדרית במבט ביקורתי. כתבת חברה ורווחה ב"שיחה מקומית".
ביבליוגרפיה
ויטיג, מוניק, "אדם אינו נולד אשה", מאנגלית: שון לוין. מתוך: יאיר קידר, עמליה זיו ואורן קידר (עריכה), מעבר למיניות: מבחר מאמרים בלימודים הומו-לסביים ותיאוריה קווירית (תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 2003), עמ' 103-110.
מקינון, קתרין, "מיניות, פורנוגרפיה ושיטה: הנאה תחת פטריארכיה". מתוך: דלית באום, דלילה אמיר, ואחרות (עריכה), ללמוד פמיניזם: מקראה, מאמרים ומסמכי יסוד במחשבה פמיניסטית (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006), עמ' 376-414.
צ'ו, אנדריאה לונג, "לרצות נשים", מאנגלית: מתן קמינר. מתוך הזמן הזה.
(1) אנדריאה לונג צ'ו, "לרצות נשים", מאנגלית: מתן קמינר. מתוך הזמן הזה.
(2) מוניק ויטיג, "אדם אינו נולד אשה", מאנגלית: שון לוין. מתוך: יאיר קידר, עמליה זיו ואורן קידר (עריכה), מעבר למיניות: מבחר מאמרים בלימודים הומו-לסביים ותיאוריה קווירית (תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 2003), עמ' 107-108.
(3) שם, עמ' 108
(4) קתרין מקינון, "מיניות, פורנוגרפיה ושיטה: הנאה תחת פטריארכיה". מתוך: דלית באום, דלילה אמיר, ואחרות (עריכה), ללמוד פמיניזם: מקראה, מאמרים ומסמכי יסוד במחשבה פמיניסטית (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006), עמ' 393.
(5) שם, עמ' 389.
(6) צ'ו, שם.
(7) שם.
(8) שם.
(9) שם.
(10) ויטיג, עמ' 103-104.
(11) צ'ו, שם.
(12) ויטיג, עמ' 105.
(13) מקינון, 380.
(14) צ'ו, שם.
(15) שם.
(16) מקינון, עמ' 382.
(17) מקינון, עמ' 402-403.
(18) שם, עמ' 389.
(19) צ'ו, שם.
