עברית היא שפה מחוייבת-מגדר ובינארית. כמעט כל מבנה לשוני מחייב התייחסות למגדר, ולא קיימת צורת פנייה ניטרלית מגדרית. הדקדוק העברי הוא אנדרוצנטרי, כלומר יש היררכיה לשונית לטובת הצורה הזכרית. מציאות לשונית זו מתנגשת עם הרצון לדבר באופן שוויוני ומכיל. איך ניתן להתמודד עם שפה שאינה מותאמת לצרכים שלנו ממנה?
ישנן שלוש אפשרויות: האחת, לדחות את השפה. השנייה, לדחות את הצרכים שלנו. השלישית, ליצור דרכי פעולה יצירתיות אשר נובעות ממודעות והערכה הן לשפה והן לצרכים של דובר השפה.
ברצוני לסקור את הרקע הבלשני-היסטורי-חברתי לסוגיית המגדר בעברית, בתקווה לספק כלים אשר יעזרו לנו לבחור באפשרות השלישית.
שפה בזמן ובמרחב
שפה היא ישות היסטורית אשר משתנה לאורך זמן ובהתאם למרחב שהיא מדוברת בה. למרות זאת, הדקדוק הנורמטיבי (prescriptive grammar) מציג את השפה כישות על-היסטורית עם כללים קבועים לשימוש תקין. גישה זו מתיימרת לכבד ולשמר את השפה אבל בעיקר משמרת את ההון התרבותי של נשים הרגיל ומסוגל להתבטא במשלב גבוה. הגישה הזאת עוד רווחת, אפילו שתחום הבלשנות עבר הלאה וכיום דוגל בדקדוק תיאורי (descriptive grammar), גישה המבקשת להבין את השימוש האמיתי בשפה על משלביה השונים; שימוש אשר משתנה לאורך זמן ולפי הקשר חברתי (Hinkel, 2018).
כדי להבין את המשמעות של שפה כישות היסטורית, אסכם פה דיונים בבלשנות ההיסטורית, ואציע את תיאורית הכאוס ככלי לחשיבה מערכתית על השפה.
תיאורית הכאוס, המכונה גם תיאורית המורכבות, צמחה בעקבות פיזיקת הקוונטום ורואה ביקום ובתופעות רבות בתוכה לא אוסף של רכיבים נפרדים אלא מערכת מורכבת, דינמית ובלתי-ליניארית אשר כל רכיביה הרבים משפיעים אחד על השני ומשתנים לאורך זמן באופן בלתי-צפוי. לפיכך, כדי להבין מערכות מורכבות נדרשת גישה הוליסטית, תשומת לב לתהליכים לאורך זמן וליחסים בין ובתוך מערכות, במקום התמקדות בחלקים השונים של המערכת באופן מבודד וסטטי (Larson-Freeman, 1997). ניתן להחיל הבנה זו גם על תחום הלשון. כך, שינוי לשוני אינו יוצא מן הכלל או פגם שצריך לתקנו אלא תכונה חיונית. החוקרת Nasrin Hadidi Tamjid מדגישה את התמידיות של תהליכי שינוי וארגון מחדש: "בכל פעם ששפה נמצאת בשימוש, היא משתנה" ( Tamjid, 2007). באיזה אופן שפות משתנות? לפי תיאורית הכאוס, שפות, כמו כל מערכות דינמיות, נעות בין סדר לכאוס ומתארגנות מחדש בין שני הקטבים האלה מבלי להיצמד לאף אחד מהם: מחד גיסא, השינויים המתמידים מונעים את האפשרות לקיום סדר. מאידך, הצורך להבנה הדדית מונע מהשפה להתפרק אל תוך כאוס מוחלט. בין סדר לכאוס נמצא אזור של יצירה ושינוי תוך שמירה על יכולת לתקשר, וככל שמתקרב לכאוס, היצירתיות מתגברת. התהליכים האלה מתרחשים בתוך הקשר חברתי, ולכן השפה משמשת הן כמעין 'מראה' אשר משקפת נורמות של חברה מסוימת, והן כמעין 'עדשה' בעלת השפעה על התפיסות שלנו (Deutscher, 2010).
קיים רצף של גישות להבנת אופי האינטראקציה בין שינוי לשוני למציאות חברתית. בקיצון אחד, הרלטיביזם הלשוני ה"חזק", המיוצג על ידי היפותזת ספיר-וורף, לפיה שפת האם שלנו מעצבת את התודעה ומכתיבה את גבולות החשיבה שלנו. היפותזת ספיר-וורף השפיעה על המפנה הלשוני בפילוסופיה ובתיאוריה התרבותית משנות ה-60 ועד היום. אולם משנות ה-80 ואילך חוקר רב בתחום הבלשנות התרחקו ממנה לאחר שהתגלה שוולף וספיר נשענו על דוגמאות מזויפות (במיוחד בטענות שלהם לגבי שפות אמריקאיות ילידיות), והגיעו למסקנות לא הגיוניות שהסתמכו על אקזוטיפיקציה של תרבויות לא-מערביות. בקיצון השני נמצאת הגישה ה"נייטיביסטית" (Nativist), הרווחת כיום בבלשנות ובפסיכולוגיה. לפי גישה זו, כל שפות העולם נובעות מדקדוק אוניברסלי (Universal Grammar) ומשקפות אמת על-תרבותית, כך שלכולנו יש בערך אותן דרכי חשיבה. גישה נוספת היא רלטיביזם לשוני "חלש", לפיה השפה לא מכתיבה לנו את גבולות החשיבה, שהרי אנחנו מסוגל לתפוס קונספטים ומושגים שלא קיימים בשפת האם שלנו (Deutscher, 2010). עם זאת, למאפיינים לשוניים יש השפעה מסוימת: "הרגלי דיבור, מוטבעים מגיל צעיר, עשוים ליצור הרגלי חשיבה עם השלכות מרחיקות לכת" (Deutscher, 2010). האפשרויות הקיימות בשפה והמידע ששפה מחייבת אותנו לספק גורמים לנו לשים לב למידע מסוים באופן שגרתי, וכך משפיעים על הרגלי החשיבה אך לא מכתיבים או קובעים אותם. ההבדל הזה, בין השפעה לקביעה, הוא דק, אך משמעותי. כך גם האזורים בהם ההשפעה הזאת מורגשת. שפה של תרבות מסוימת משקפת את הנורמות של אותה התרבות ומשפיעה על דרכי חשיבה בחיי היום-יום, בתחומים "שקופים" שנראים לנו רוב הזמן כמובנים מאליהם: אסוציאציות, תפיסה מרחבית, יכולת להבחין בין צבעים שונים, זכרון ומגדר. לכן חוקר רב בתחום הבלשנות1 ממשיכ להכיר ביחסי הגומלין שבין שפה, חברה וחשיבה (מוצ’ניק, 2002). הבלשנית מלכה מוצ'ניק טוענת ש"באמצעות הלשון אנו עשוי לגלות הרגלי תרבות של הדובר" (2002), ושהלשון היא כלי לחִברוּת, כי דרכה מועברות נורמות חברתיות בין הדורות.
מגדר, שפה, ומציאות חברתית
מגדר הוא אחד מהתחומים בהם נורמות חברתיות מוּקנות ומתוּוַכות באמצעות השפה. לכן התנועה הפמיניסטית של שנות ה-60 וה-70 הפכה את הלשון לאחת מזירות המאבק לשוויון מגדרי (Pauwels, 2003), למשל סביב השימוש השגור בתארים Miss/Mrs מול Mr באנגלית, תארים אשר מחייבים נשים בלבד להצהיר על המצב המשפחתי שלהן (מוצ'ניק, 2015). במקביל לאקטיביזם לשוני, מגדר התפתח כשדה מחקר בתוך הבלשנות (מוצ’ניק, 2015). בעיני חוקר ופעיל פמיניסטי, חוסר שוויון מגדרי בשפה משקף את המציאות הפטריארכלית אך גם מהווה כלי לשינוי המציאות הזאת (איזנרייך, 2019). בעברית, צורת הזכר מסמנת מהווה לשון סתמית, בעוד שצורת הנקבה משמשת רק לסמן מין דקדוקי נשי, ולרוב אף נגזרת מצורת הזכר (Muchnik, 2015). גם בשפות בהן מגדר פחות נוכח, ניתן לראות ייצוג וחיזוק של התפיסה בה החוויה הגברית היא כלל-אנושית בעוד שהחוויה הנשית היא יוצאת דופן (Pauwels, 2003). באנגלית, עד לא מזמן היה שימוש רווח בhe ככינוי גוף סתמי כאשר מגדר אינו ידוע או רלוונטי. מקצועות רבים נחשבים כתחום גברי ויש ציון מיוחד בשביל אישה שעובדת בתחום,למשל, female surgeon י (Muchnik, 2015). כמו כן, ניתן לראות באנגלית דרך מקצועות את תופעת הזכר הגנרי והנקבה המסומנת: actor-actress, waiter-waitress, steward-stewardess וכדומה. בתחום הסמנטיקה, יש דוגמאות רבות למילים או ביטויים אשר מגלמים משמעות סקסיסטית כמו "בעל ואישה" וכמובן, המילים "זכר" ו"נקבה" עצמן.
בשנות ה-80, חוקר פמיניסטי החילו את הגישה הפוסט-סטרוקטורליסטית על מגדר, והגיעו למסקנה שלא רק תפקידים מגדריים אלא גם מגדר עצמו הינו הבניה חברתית ולא תכונה טבעית. לפי ג'ודית' באטלר, דמות בולטת במגמה מחקרית זו, מגדר הוא משהו שאנחנו 'עוש' או 'מבצע' כפרפורמנס יומיומי, באמצעות סממנים תרבותיים כגון לבוש, התנהגות, ושפה (Butler, 1990). כך, כאשר אנחנו מדבר על עצמנו בלשון פנייה מסוימת, אנחנו לא רק מייצג את המגדר שלנו אלא מייצר אותו באמצעות השיח. בקצרה: מגדר אינו מה שאנחנו או מי שאנחנו, אלא מה שאנחנו עוש.
מגדר בשפה העברית
העברית היא שפה "מחוייבת מגדר" באופן כמעט מוחלט: רוב כינויי הגוף, כל שמות העצם ותואר, רוב נטיית הפועל ומילות היחס מסומנים לפי מין דקדוקי, אשר מחולק ללשון זכר ולשון נקבה, ללא צורה ניטרלית. קיים מין דקדוקי 'טבעי' (2) בעל משמעות סמנטית ('האיש ההוא') וגם מין דקדוקי שרירותי ופורמלי בלבד ('השולחן ההוא'), אשר בעצם מתפקד כ'סוג' שם עצם, בלי קשר למגדר חברתי או למין ביולוגי (3). בשניהם, הצורה הזכרית היא הצורה הגנרית ומופיעה ראשונה במילונים ובספרי לימוד. אם מופיעים שני נושאים במשפט, אחד זכר ואחד נקבה, צורת ההתאמה תהיה זכרית. האקדמיה ללשון העברית מחזקת את המאפיינים האלה (Muchnik, 2016) ונצמדת לעמדה שפנייה בלשון זכר מכילה בתוכה פנייה לכל המגדרים, בעוד שהפנייה בלשון נקבה היא רק לנשים.
למרות שהעברית השתנתה והתפתחה לאורך ההיסטוריה ארוכת הימים שלה, המאפיינים המגדריים נותרו יחסית יציבים. עם זאת, התרחשו שינויים מסוימים. למשל, בעברית המשנאית יש פחות יציבות מגדרית, ושמות עצם רבים התחלפו בין זכר לנקבה (למשל: רוח), וכינויי גוף וכינויי קניין של נקבה ושל זכר שימשו לסימון זכר (Muchnik, 2015). מוצ'ניק טוענת (2015) שהיציבות של מין דקדוקי בתחביר עברי לאורך ההיסטוריה מצביעה על חוסר גמישות בהיבט הזה של השפה, ואף עשויה להקשות על שינויים עתידיים. היא סבורה כי שינויים בשפה לקראת שוויון מגדרי הם רצויים, אך מפקפקת בסבירות שהם יקרו. בפועל, אפילו בשש השנים מאז פרסום ספרה, השפה עוברת שינויים משמעותיים ויש טעם להאמין המגמה תימשך.
השלכות בפועל
מחקרים שונים מצביעים על ההשלכות החברתיות של מִגדוּר לשוני. מוצ'ניק, בספרה "The Gender Challenge of Hebrew״ (2015), מספרת על מחקר שנערך על פעוטות דובר עברית (שפה מאוד ממוגדרת), אנגלית (שפה מעט ממוגדרת) ופינית (שפה שאינה ממוגדרת כלל). המחקר מצא מתאם חיובי מובהק בין מִגדוּר שפת האם לבין פיתוח מודעות למגדר חברתי וזהות מגדרית בגיל צעיר יותר ובאופן מובהק יותר. אפילו למין דקדוקי פורמלי יש משמעות חברתית מסוימת: מחקרים מראים שהמין הדקדוקי של דוממים משפיע על התפיסה והזיכרון בקרב דובר שפות ממוגדרות; אפילו שדובר שפות אלה יודע שאין לחפץ כלשהו מגדר חברתי או ביולוגי, החפץ מקבל אצל, באופן לא-מודע, תכונות ממוגדרות (Deutscher, 2010).
לדקדוק אנדרוצנטרי יש השלכות. מחקרים מראים ששימוש בשפה אשר נותנת קדימות ללשון זכר מזיק להישגים של נשים בהקשרים אקדמיים. רגב וקריכלי-כץ (2018) מצאו שפנייה בלשון זכר במבחני מתמטיקה השפיעה לרעה על ביצועים של נשים, בעוד שפנייה בציווי רבים (שנתפס כניטרלי בעברית המודרנית) שיפרה את הביצועים של נשים מבלי לפגוע בביצועים של גברים. גם התפיסה העצמית של לומדות מושפעת מלשון פנייה: במילוי שאלונים בעברית בנושא של רמת המוטיבציה האקדמית, נשים מדווחות על רמות נמוכות יותר של מוטיבציה כאשר השאלון מנוסח בלשון זכר (Vainapel, Shamir & Tenenbaum, 2015). מחקרים אלה, לצד מחקרים נוספים שנערכו בשפות אחרות (Sczesny et al, 2016) מלמדים שהצורה הזכרית אינה נחווית בפועל כניטרלית.
שדה נוסף בו השפה העברית משקפת ומעצבת את המציאות החברתית הוא בבינאריוּת של מין דקדוקי. בעוד שמין דקדוקי בעברית מחולק לשתי אפשרויות בלבד, המציאות החברתית (והביולוגית) יותר מורכבת; יש נשים שהמגדר שלה אינו 'גבר' או 'אישה', יש נשים עם וריאציות אִינטֵרְסֶקְס בסימני המין הביולוגי שלה, בעולם החי יש מגוון רחב להפליא של מין ביולוגי, ולדוממים כמובן אין מגדר כלל. כלומר, הבינאריוּת של השפה לא משקפת את המציאות אלא את התפיסה ההטרו-נורמטיבית השלטת. באטלר (1990) טוענ שתפיסה דיכוטומית זו משמרת את מערכת יחסי הכוחות אשר מקנה זכויות יתר לגברים: כדי שתהיה היררכיה בין מגדרים, צריך שהחברה תאמין שיש שני מגדרים, הנבדלים באופן טבעי ומוחלט אחד מהשני.
כיום, בזכות התנועות הפמיניסטיות והלהט"ביות, יותר נשים א-בינארי יוצא מהארון ומבקש לדבר על עצמנו באופן כנה ומדויק, גם בעברית. אורית ברשטלינג (2014) ראיינה נשים א-בינארי דובר עברית וגילתה שהאתגר שהעברית מציבה בפניה לא בהכרח שלילי: הצורך להרחיב את גבולות השפה כדי ליצור לעצמ מקום בתוכה מהווה הזדמנות להנכיח ביטוי עצמי א-בינארי ולערער את הנורמות המגדריות של השפה ושל החברה. שימוש בלשון פנייה אחת באופן שרירותי מדגיש את הפער בין לשון פנייה לחוויה מגדרית, בעוד ששימוש בלשון מעורבת מערערת את היציבות של מגדר.
חשוב לציין שלנשים א-בינארי רב חסרים הבטחון ו/או התמיכה הנדרשים על מנת ליישם חופש ביטוי שכזה. הפעיל החברתי קול קולטון הרצה בנושא (2021), ותיאר את עצמ כ"מישהו או מישהי שהתבנית המגדרית של השפה לא מצליחה להתיישב עליה". קולטון סיפר כי לרבות מחבר הקהילה הא-בינארית קשה ליצור מקום לביטוי מגדרי באינטראקציות יומיומיות, וכתוצאה מכך רב לא מגיע ללימודים אקדמיים. לגבי עצמ, הא מספר ש"השפה העברית פוגעת ביכולת ההשתכרות שלי".
עבור נשים טרנסג'נדר עם זהות מגדרית שמתאימה לקטגוריות של "גבר" או "אישה" יש לשון פניה מתאימה בעברית, אך עדיין ניצבים מול אתגרים: בשפות בלי מין דקדוקי (כמו פרסית) או שבהן מין דקדוקי קיים רק בכינויי גוף שני או שלישי (כמו אנגלית), לדובר אין צורך להגדיר את עצמ בזמן שהא מדבר. בשפות כמו עברית אנחנו מחויב לבחור לשון פנייה, וכך כביכל להצהיר על הזהות המגדרית שלנו – הצהרה שעשויה להיות לא נוחה ואפילו מסוכנת במרחבים מסוימים. כל בן או בת אדם טרנס דובר עברית נאלצ להתמודד בזמן אמת עם אופן הפנייה של בן או בת השיח, ואם הא פונה באופן לא מדויק, אנחנו צריכ להחליט מייד האם לתקן, ובכך אולי לעורר אנטגוניזם או מבוכה, או שלא להתייחס, ואז להתמודד עם אי-נוחות וכאב פנימיים. הנכחת המגדר באמצעות השפה יכולה להוות הזדמנות להכרה חברתית בזהות המגדרית שלנו, אבל לא לכל בן או בת אדם טרנס מתאים להנכיח את המגדר של בכל זמן וכל מרחב.
תיאורית "הרלטיביזם הלשוני החלש" מאפשרת לנו להבין את המציאות המגדרית שהצטיירה לעיל. לא יתכן ששפה מגבילה את החשיבה באופן מוחלט אם קיימ נשים א-בינאר דובר עברית כשפת אם. חוסר הקיום של מין דקדוקי ניטרלי בעברית עשוי להקשות, אך לא יכול למנוע הבנה של מגדר א-בינארי. בשפות בהן אנחנו מחוייב לשים לב ללשון פנייה, הנוכחות של מגדר בשפה מעצבת הרגלי חשיבה של מתן תשומת לב למגדר באופן כללי. לפיכך, להיררכיה ובינאריה בין שני מגדרים בתוך השפה יש השפעה על הרגלי החשיבה של דובר עברית, ולכן יש טעם למאמצים ליצור שפה שוויונית ומכילה. השפעה, אך לא קביעה מוחלטת: נזכור שחברות אשר דוברות שפות פחות בינאריות אינן בהכרח סקסיסטיות פחות, או מכילות יותר לנשים א-בינאר. חברות אשר דוברות שפות ממוגדרות ואנדרוצנטריות עדיין מסוגלות להגיע לשוויון והכלה, אבל הדרך תהיה, כנראה, יותר מוצלחת וזריזה אם השפה תשתנה בהתאם.
אקטיביזם לשוני למען צדק מגדרי
קיימות כיום יוזמות והצעות מעשיות רבות אשר שואפות לחולל שינוי בשפה ובחוויות של דובר עברית. אלה ששואפות לשנות את השפה משמיעות את הטענה ששפה לא רק משקפת אלא גם משפיעה על מציאות חברתית, ושאקטיביזם לשוני יכול להעלות מודעות לחוסר שוויון חברתי אשר משתקף בשפה.
שינוי לשוני-מגדרי יכול לחלחל מלמעלה-למטה: על ידי מדיניות, חקיקה, תכנון לשוני ועמדות של סמכויות לשוניות כמו האקדמיה ללשון העברית. שינויים גם צומחים מלמטה-למעלה: על ידי שימוש בפועל וייצוג במרחב. כנראה שלשינויים לשוניים יש סיכוי יותר גבוה להיטמע כאשר הם מאומצים על ידי מוסדות רשמיים (4), אך גם בלי הכרה רשמית שינויים מרחיקי לכת יכולים להתחולל מתוך מאמץ של נשים, ארגונים ותנועות חברתיות.
לפי Pauwels (2003), אקטיביזם לשוני למען צדק מגדרי יכול להתרחש באמצעות כמה אסטרטגיות שונות:
(1) שיבוש מכוון (Linguistic disruption)
מדובר בשיבוש (5) לשוני מכוון של השפה כדי להעלות מודעות לבעייתיות של השפה הקיימת, כולל ניכוס מחדש (reclaiming) למילים או ביטויים פוגעניים. למשל, בעקבות שימוש במילה herstory באנגלית, ניתן למצוא את המילה היא-סטוריה בעברית (6) אשר מדגישה את היעדרותן של נשים מההיסטוריה הקונבנציונלית ואת רצון הכותב לכתוב היסטוריה אחרת. צעדת השרמוטות/צעדת המופקרות היא דוגמא ל reclaiming שנעשה למילים פוגעניות וגם מראה את הכוח ואת המורכבות של האסטרטגיה הלשונית הזאת.
(2) שפה ששמה נשים במרכז
במרחבים פמיניסטיים רווח השימוש בלשון נקבה כלשון גנרית במקום השימוש הנורמטיבי בלשון זכר (7). למשל, ח"כ אבתיסאם מראענה, יו"ר הוועדה לעובד זר, הכריזה שדיוני הוועדה יתקיימו בלשון נקבה "ממקום של הכלה וסובלנות, וכמובן שכל הנאמר רלוונטי גם ללשון זכר" (ציוץ, 09.08.2021) (8). האסטרטגיה הלשונית הזאת נועדה לחולל אפליה מתקנית כנגד המקום השולי של לשון נקבה ברוב השיח, ולהעלות מודעות לסוגיות מגדריות. בנוסף, שימוש בלשון נקבה כצורה גנרית מהווה ניסוח קצר יותר מאשר פנייה כפולה.
(3) שפה שוויונית
אלה האסטרטגיות הרווחות והמקובלות ביותר כיום.
בדיבור:
בפנייה לקבוצה מעורבת או בפנייה סתמית/גנרית, ניתן לשמור על פנייה שוויונית באמצעות דיבור בלשון זכר ובלשון נקבה לסירוגין, בלשון פנייה לפי הרוב בקבוצה נתונה (9), או בפנייה כפולה. למרות הטענה שפנייה שוויונית היא מסורבלת ולא תקינה, מסתמן בשנים האחרונות שהיא הגיעה למיינסטרים: ניתן כיום לשמוע פוליטיקאיות ופוליטיקאים, שדרניות ושדרנים, ודמויות ציבוריות אחרות מכל הקשת הפוליטית פונות ופונים באופן כפול ושוויוני.
בכתיבה:
כל האפשרויות של פנייה שוויונית בדיבור תקפות בכתיבה, ויש אפשרויות נוספות, ואף קיימים מדריכים לכתיבה שוויונית אשר מציגים את האפשרויות ומסכמים את יתרונותן וחסרונותן.
א) שימוש בנקודה או אלכסון: חבר.ה, חברים.ות, חבר/ה, חברים/ות.
פתרון זה נהיה שכיח בשנים האחרונות: בהתכתבויות יומיומיות ורשמיות, במודעות דרוש, בפרסומות, ואפילו במודעות של מוסדות המדינה וקופות חול. המיזם "דברו אלינו" מפעיל עמוד פייסבוק בו ניתן לראות דוגמאות רבות למגמה הזאת.
ב) ניטרול מגדרי. בכתיבה לא מנוקדת יש צורות שלא מחייבות ציון מגדרי מפורש: כינוי חבור בגוף שני ("שלך" וכדומה); גוף שני בזמן עבר ("כתבת"). יש צורות לא ממוגדרות מלכתחילה: שם הפועל, שם פעולה, שמות קיבוציים ניטרליים, גוף ראשון ביחיד ורב בעבר ובעתיד. יש גם צורות שבעברית של ימינו נתפסות כניטרליות: ציווי רב, עתיד רב גוף שני ושלישי (10).
ג) הגופן "עברית רב מגדרית" בשימוש במאמר זה ומוסיף 12 אותיות אשר מציגות בו זמנית את צורת הזכר וצורת הנקבה במילים ממוגדרות. ניתן להוריד את הגופן לשימוש אישי ולראות את טבלת הסימנים והסברים באתר של הפרויקט.
גם פה השינוי טופס תאוצה, והמיזם זוכה לשימוש רחב ואף ממסדי: שלטי "ברוכ הבא" נמצאים בכניסה למועצות אזוריות, עיריות, בתי ספר ועוד. הגופן מתפשט במהירות כי הוא עונה, אפילו אם רק באופן חלקי, על הצורך לשפה שוויונית; צורך אשר נשים רב מכיר בו.
ד) עריכת טקסט באופן אוטומטי באמצעות התוכנות "עבריתה" ו"המשווה": ניתן להשתמש באלכסון, בנקודה, או בגופן רב-מגדרי, ולהוסיף אפשרות לכל גולש לבחור לשון פנייה.
החתירה לשפה שוויונית בכל כך הרבה זירות ודרכים, ובניגוד לעמדה של האקדמיה ללשון העברית, מראה את הכוח שיש לשינויים מלמטה למעלה. עם זאת, קיימת גם מגמה הפוכה בעברית המדוברת. מוצ'ניק (2015) מראה שבהיבטים מסוימים השפה הופכת לפשוטה יותר על חשבון צורות נקביות. העברית המודרנית נטשה את צורות ריבוי הנקבה בעתיד ("תפעלנה"), ובלשון מדוברת רווח השימוש ב"הם", "שלהם", "כולם" וכדומה גם כאשר מדובר רק בנשים. זאת אומרת, יש בפועל נטייה להשתמש בצורות זכריות כצורות גנריות אפילו כאשר השימוש בצורות נקביות הוא תקין. תהליך מקביל קרה בכמה להגים של ערבית מדוברת. גם פה יש הקשר חברתי: מוצ'ניק מציעה שנשים רבות מעדיפות לדבר על עצמן ועל נשים אחרות בלשון זכר כי הצורה הזכרית נתפסת כיותר עוצמתית ובעלת פרסטיז’ יותר גבוה (Muchnik, 2016).
l. התייחסה לסקסיזם בשפה; ברצוני להוסיף לסקירה שלה קטגוריה רביעית: א-בינאריוּת Pauwels
(4) עברית א-בינארית
הדרך לעברית א-בינארית או קווירית נראית ארוכה יותר מאשר הדרך לעברית שוויונית מגדרית, אך גם פה יש מגמת שינוי. מה גם שההצלחה היחסית של עברית שוויונית יכולה לעודד אותנו לגבי העתיד של עברית מכילה לנשים א-בינארי.
שימוש קווירי בעברית אינו חדש. לאורך ההיסטוריה של העברית המודרנית, וכנראה שגם לפנייה, נשים קווירי שיחקו עם כללי המגדר בשפה כדי להתאים אותה לצרכיה ולערער על מוסכמות מגדריות (ראו ספרו של ארז לבון, 2010). התופעה ניכרת במיוחד בשימוש בלשון נקבה או מעורבת על ידי גברים הומואים נשיים.
בכל זאת, אין ברשות של נשים א-בינארי פתרון פשוט לביטוי עצמי הולם בשפה העברית. האפשרויות הקיימות כיום כוללות:
(א) לשון מעורבת. זוהי הבחירה הבולטת בקהילה כיום. בכתיבה, יש שכותבת בלשון נקבה או זכר לסירוגין, ויש שמשתמש בנקודה.
(ב) נסיון להימנע מפנייה מגדרית ככל האפשר, תוך שימוש בגוף ראשון בעתיד ובעבר, וצורות סבילות כגון "זכור לי". זוהי כמובן אסטרטגיה מוגבלת.
(ג) שימוש בלשון פנייה זכר או נקבה עם ההבנה שבחירה זו אינה משקפת את הזהות המגדרית אלא אילוצי השפה.
(ד) קיים שימוש בלשון רבים, בעקבות "they" ביחיד באנגלית. אמנם they משמש גם ליחיד בעוד שצורת הרבים בעברית היא בעיקר לרבים (11), ועדיין ממוגדרת.
(ה) נערכו כמה ניסיונות ליצור מערכת דקדוקית חדשה וניטרלית. הדוגמא הכי מפותחת עד כה היא "The non-binary Hebrew project" שמציע מין דקדוקי שלישי, "מגדר רחב". מערכת הדקדוק הזאת מבוססת על הצליל םֵה (12) ולהלן חלק מטבלאות ההטייה שלה (ניתן לראות עוד באתר).
המערכת הזאת לא נמצאת בשימוש על ידי דובר עברית, אך בחמש השנים האחרונות היא התפשטה בקרב לומד שפה ויהוד בתפוצות (בעיקר בארצות הברית), במיוחד בקהילה הלהט"בית בהקשרים דתיים (עלייה לתורה וכדומה). הפרויקט נוצר על ידי שיתוף פעולה מרגש בין מורה לעברית, אייל ריבלין, לתלמיד, ליאור גרוס, מתוך צורך לאפשר לליאור ביטוי עצמי הולם. מוקדם מכדי להעריך האם המערכת הזאת תוכל לשמש דובר עברית; יש צורך בהתנסות מעשית שתבחן את האפשרות וגם תוכל להציע התאמות ושיפורים.
על גבול הכאוס
ברצוני לחזור לתיאוריית הכאוס. עלינו להיעזר בחשיבה מערכתית כדי להתייחס למשתנים בתוך הקשרים שונים אשר נמצאים באינטראקציה ואשר ביחד מהווים מערכת. אנחנו זקוק לחשיבה מערכתית כדי לחולל שינוי לקראת שפה שוויונית ומכילה, כדי ליישם אותה במרחבים שונים בחיינו, וכדי להבין את השינויים אשר מתרחשים בשפה עצמה.
כאמור, מערכות דינמיות נעות בין סדר לכאוס, וככל שאנחנו מתקרבות לכאוס, היצירתיות גוברת, ואיתה הסיכון שלא נצליח לתקשר. כיום, מגדר מהווה אזור של כאוס יחסי (13). הדקדוק הבינארי והאנדרוצנטרי של השפה העברית התפתח מתוך נורמות חברתיות סקסיסטיות. כך היה סדר יחסי, הלימה בין מבני השפה לנורמות החברתיות השלטות. כעת, החברה משתנה ואנחנו זקוק לשינוי מהשפה בהתאם, כדי לשקף את הערכים ואת הזהויות שלנו וכדי, בתקווה, לזרז את התהליכים האלה. כך נוצר חוסר יציבות בשפה שאינה מותאמת לצרכים של רב מדוברות/יה. כיוון שהאקדמיה ללשון העברית מונעת שינוי מלמעלה-למטה, הדקדוק עובר ארגון מחדש שצומח מלמטה-למעלה ומושפע מכמה כיוונים שונים בו זמנית. כך שיש לנו אפשרויות רבות אם נרצה, למשל, לפנות לקבוצה מסוימת:
חברים? חברות? חברים וחברות? חברות וחברים? חבריםות? חברותים? חברות.ים? חברים/ות? חבריםות?
לכל אחת מהצורות האלה יש מי שתומכ ומי שמתנגד. אנחנו נמצא בתקופת מעבר בין יציבות (המערכת הלשונית-מגדרית הקונבנציונלית הידועה) למורכבות מוגברת והתקרבות לכאוס (אפשרויות מוצעות רבות לשפה יותר שוויונית ומכילה), והכאוס היחסי הוא בעצם הכרחי כדי להגיע בעתיד לסדר יחסי. סביר להניח שבעתיד אחת או יותר מדרכי הביטוי החדשות תתקבע לסדר מגדרי חדש בשפה. בינתיים, עלינו לבחור באופן מודע ומותאם למרחב ולזמן.
אם הדרך הזאת נראית כאוטית ומאיימת למדי, כדאי לזכור שאפילו העברית המוכרת וה'קונבנציונלית' מעולם לא הייתה קבועה או מסודרת באופן מוחלט, כפי שכל תלמיד לעברית תוכל לספר אחרי שהא שוברת את השיניים של על "מילים חדשות", "ערים גדולות", "לילה טוב", ועוד. ה'ריבוי החריג' הוא בעצם חלק אינטגרלי מהשפה, וגם הסיומיות בשם המספר הרשמי הן 'הפוך' מהמין הדקדוקי הרגיל. זאת אומרת, תמיד היו אלמנטים א-בינאריים- ג’נדר-קוויריים- טרנסג’נדריים- בשפה העברית. מילים אשר לא ניתן לזהות ממבט ראשון את הלשון הנכונה. מילים, כמו נשים, אשר צריך לעשות מאמץ כדי להכיר וכדי לתאר באופן מדויק וכנה – מאמץ אשר מאפשר תקשורת אמיתית.
טל ג'אנר-קלוזנר
עוסק בחינוך, שפות, היסטוריה, והחיבור ביניהם. טל למד היסטוריה, ערבית, הוראת היסטוריה, והוראת עברית כשפה שניה וכיום עובד כרכז פדגוגי לקורסי העברית ב"כאן זה לא אולפן", בי"ס אלטרנטיבי וקהילתי ללימוד לשפות. טל גר בירושלים, לפעמים יוצר עבודות קליגרפיה בעברית ואוהב לטייל בטבע.
הערות שוליים:
1 בעצם, כל ענף הבלשנות החברתית מבוססת על הקשרים האלה.
2 מושג זה מדגים איך השפה הבלשנית עצמה מושפעת מנורמות סיס-נורמטיביוֹת של מגדר, כי מגדר חברתי מוצג כטבעי. כמו כן המושג "כינוי גוף" שמניח קשר ישיר בין צורת הגוף האנושי לאופן הפנייה.
3 יש שפות עם מין דקדוקי שבכלל לא קשור למגדר: פעלים ביפנית ומוספיות בשפות סלַביות מסמנים הבדלים בין יצורים חיים לבין דוממים; בסוואהילי יש עשרה מינים דקדוקיים; סומַרית העתיקה הבדילה בין בני אדם לכל שאר שמות העצם. יש גם מעט שפות שבהן המין הדקדוקי אינו שרירותי, למשל טמיל שבה קיימים מין נקבה לנשים, מין זכר לגברים, ומין ניטרלי לכל דבר אחר כולל בעלי חיים, דוממים וילדים (Deutscher, 2010).
4 למשל, היכרות משפטית בספרדית ניטרלית מגדרית בארגנטינה (2019), וההכרה של האקדמיה ללשון השוודית בכינוי גוף ניטרלי חדש (2015).
5 למילה "שיבוש" יש קונוטציה שלילית בעוד שdisruption יכולה להיות שלילית או חיובית, ולכן בחרתי להשתמש באנגלית.
6 למשל בעמוד https://www.facebook.com/herstorically/ ובאתר https://herstory.co.il/.
7 למשל באתר https://politicallycorret.co.il/.
8 בתקשורת פורסם שיו"ר הכנסת ביטל את החלטתה בעקבות פנייה של ח"כ אבי מעוז ( https://www.inn.co.il/news/2503430) אך הכותרות מטעטעות; בעצם יו"ר הכנסת במכתבו הבהיר את מה שהיה אמור להיות ברור מלכתחילה: יו"ר הועדה תדבר בלשון נקבה והמששתפ בדיונים יוכלו לדבר איך שה רוא כנכון (מתוך דיווח בעמוד הפייסבוק "דברו אלינו" https://www.facebook.com/dabru.eleynu/posts/4266847736734643 31.08.2021).
9 למשל, הדיקן בפקולטה להנדסה באוניברסיטת ת"א נאם בטקס חלוקת התארים בלשון נקבה, מכיוון שנשים מהוות רוב מובהק של בוגרות התכנית הזאת. (https://www.facebook.com/dabru.eleynu/posts/4051717308247688 17.06.2021)
10 ניתן להישען על כל הצורות האלה כדי לכתוב באופן לא ממוגדר, כפי שהוסבר בפוסט בפייסבוק של רוזין רוזנבלום (19.11.2018).
11 בחברה החרדית נהוג לפנות בלשון רבים כאות כבוד.
12 בדומה למערכת מין דקדוקי ניטרלי אשר מתפתחת בספרדית.
13 אני מודה לקולגה שלי שי סופר שהציע את החיבור המחשבתי הזה ב2019.
ביבליוגרפיה
איזנרייך, ד. (2017) 'דברו אלינו', כי שפה בוראת מציאות מגדרית.
מוצ'ניק, מ. (2002) מבוא: הלשון כפעילות חברתית. לשון, חברה ותרבות. האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב.עמ' 1-22, עמ' 42.
רגב ת. וקריכלי-כץ ט. (2018) פנייה בלשון זכר או בלשון נקבה? כיצד לשון הפנייה משפיעה על הצלחת נשים במבחנים במתמטיקה, אוניברסיטת בן-גוריון.
Bershtling, O., (2014) Speech creates a kind of commitment: Queering Hebrew. Queer Excursions, Oxford Scholarship Online.
Butler, J., (1990) Gender trouble: Feminism and the subversion of identity, New York, NY: Routledge.
Deutscher, G., (2010) Through the Language Glass, Metropolitan Books: New York
Hinkel, E., (2018) Descriptive versus prescriptive grammar. The TESOL Encyclopedia of English Language Teaching, 1, 1-6.
Larsen-Freeman, D. (1997). Chaos/complexity science and second language acquisition. Applied linguistics, 18(2), 141-165.
Levon, E. (2010). Language and the politics of sexuality: Lesbians and gays in Israel. Springer.
Muchnik, M. (2015) The Gender Challenge of Hebrew. The Brill Reference Library of Judaism, volume 42. Leiden ; Boston: Brill.
Pauwels, A. (2003) “Linguistic Sexism and Feminits Linguistic Activism.” In The Handbook of Language, Gender, and Sexuality, edited by Susan Ehrlich, Miriam Meyerhoff, and Janet Holmes, Second edition., 550–70. Blackwell Handbooks in Linguistics. Malden, MA: Wiley-Blackwell.
Tamjid, N. H., (2007) Chaos/complexity theory in second language acquisition. Novitas-Royal, 1(1).
Vainapel, S., Shamir, O. Y., Tenenbaum, Y., & Gilam, G. (2015) The dark side of gendered language: The masculine-generic form as a cause for self-report bias. Psychological Assessment, 27(4), 1513–1519.
